ביאור:ירמיהו מח
קיצור דרך: a1148
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ירמיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב (מהדורות נוספות של ירמיהו מח)
א
לְמוֹאָב:
כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הוֹי אֶל על נְבוֹ עיר באיזור הר נבו כִּי שֻׁדָּדָה. הֹבִישָׁה גרמה לבושה, נִלְכְּדָה קִרְיָתָיִם עיר שנזכרת למשל בבמדבר לב לז, הֹבִישָׁה הַמִּשְׂגָּב העיר 'משגב' (או שהכוונה לעיר נשגבה, מבוצרת היטב) וָחָתָּה ונשברה.
ב
אֵין עוֹד תְּהִלַּת מוֹאָב. בְּחֶשְׁבּוֹן בעיר חשבון, לאחר שנכבשה, חָשְׁבוּ עָלֶיהָ האויבים שכבשו את חשבון חשבו על מואב רָעָה: "לְכוּ וְנַכְרִיתֶנָּה מִגּוֹי". גַּם מַדְמֵן אחת מערי מואב תִּדֹּמִּי תדממי, תמותי - אַחֲרַיִךְ אחרי הבורחים ממך תֵּלֶךְ חָרֶב.
ג
קוֹל צְעָקָה מֵחֹרוֹנָיִם עולה מהעיר חורונים, "שֹׁד וָשֶׁבֶר גָּדוֹל".
ד
"נִשְׁבְּרָה מוֹאָב", הִשְׁמִיעוּ זְּעָקָה (צעוריה) צְעִירֶיהָ.
ה
כִּי מַעֲלֵה העולה במעלה (הלחות) הַלּוּחִית הר הלוחית - בִּבְכִי יַעֲלֶה בֶּכִי. כִּי בְּמוֹרַד חוֹרֹנַיִם צָרֵי האויבים צַעֲקַת שֶׁבֶר שָׁמֵעוּ:
ו
"נֻסוּ, מַלְּטוּ נַפְשְׁכֶם", וְתִהְיֶינָה כַּעֲרוֹעֵר כמו עץ הערער (ר' לעיל יז, ו: "וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה") שהוא ערירי - איננו נושא פרי בַּמִּדְבָּר.
ז
כִּי יַעַן בגלל בִּטְחֵךְ בְּמַעֲשַׂיִךְ וּבְאוֹצְרוֹתַיִךְ - גַּם אַתְּ תִּלָּכֵדִי. וְיָצָא (כמיש) כְמוֹשׁ כמוש הוא האליל הראשי של מואב (וכביכול יוצא לגלות עם עמו) בַּגּוֹלָה, כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו (יחד) יַחְדָּיו.
ח
וְיָבֹא שֹׁדֵד אֶל כָּל עִיר. וְעִיר ואפילו עיר אחת לֹא תִמָּלֵט. וְאָבַד הָעֵמֶק עמק הירדן, וְנִשְׁמַד הַמִּישֹׁר האיזור המישורי של מואב, אֲשֶׁר אָמַר כפי שאמר יְהוָה.
ט
תְּנוּ צִיץ כנף לְמוֹאָב כִּי נָצֹא תֵּצֵא עם נוצתה (נוצות הכנף) תוכל לעוף ולצאת ממואב, וְעָרֶיהָ לְשַׁמָּה תִהְיֶינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן.
י
אָרוּר עֹשֶׂה מי שיעשה מְלֶאכֶת יְהוָה את הלחימה במואב (כביכול בהוראת ה') רְמִיָּה ברמאות, שלא עושה זאת כמו שצריך, וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם.
יא שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו מימיו הראשונים, וְשֹׁקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו על שמריו, כמו יין שסיים את תהליך התסיסה והשמרים שוקעים לקרקעית החבית, וְלֹא הוּרַק נשפך (הכלי רוקן מהיין שבתוכו) - הנמשל: לא הוגלה מארץ לארץ מִכְּלִי אֶל כֶּלִי, וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ - עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ טעמו נשאר (יין שמסונן משמריו טעמו נחלש) - הנמשל: לא הושפע מתרבות עמים אחרים וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר נהפך למר. {ס} יב לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יְהוָה, וְשִׁלַּחְתִּי לוֹ צֹעִים מטים - אנשים שיטו את חביות היין וְצֵעֻהוּ יטו אותו (בנמשל: יטו את ארץ מואב עד שהעם ישפך ממנה), וְכֵלָיו יָרִיקוּ וְנִבְלֵיהֶם כדי החרס יְנַפֵּצוּ. יג וּבֹשׁ יתבייש, יתאכזב מוֹאָב מִכְּמוֹשׁ, כַּאֲשֶׁר בֹּשׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִבֵּית אֵל מהעגלים ו-"הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית אֵל" (מלכים ב כג טו) מִבְטֶחָם. יד אֵיךְ תֹּאמְרוּ: "גִּבּוֹרִים אֲנָחְנוּ, וְאַנְשֵׁי חַיִל לַמִּלְחָמָה"? טו שֻׁדַּד שהרי נשדדה מוֹאָב, וְעָרֶיהָ עָלָה הסתלקו, וּמִבְחַר בַּחוּרָיו יָרְדוּ לַטָּבַח להשחט - נְאֻם הַמֶּלֶךְ, יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ.
| מקומות במואב המוזכרים בפרק ובמפה: חשבון (עיר), דיבון, ערוער, קיר, נחל ארנון |
טז קָרוֹב אֵיד שבר, אסון מוֹאָב לָבוֹא, וְרָעָתוֹ מִהֲרָה תמהר מְאֹד. יז נֻדוּ הנידו את ראשיכם לאות השתתפות באבל לוֹ כָּל סְבִיבָיו וְכֹל יֹדְעֵי שְׁמוֹ. אִמְרוּ: "אֵיכָה נִשְׁבַּר מַטֵּה עֹז שרביט חזק, שילטון מואב התקיף, מַקֵּל תִּפְאָרָה שרביט (המייצג מלכות) מפואר"? יח רְדִי מִכָּבוֹד ממעמדך המכובד, (ישבי) וּשְׁבִי בַצָּמָא בארץ של צמא, במדבר, יֹשֶׁבֶת בַּת דִּיבוֹן העיר דיבון. כִּי שֹׁדֵד מוֹאָב עָלָה בָךְ יתקוף אותך, שִׁחֵת מִבְצָרָיִךְ. יט אֶל דֶּרֶךְ על הדרך עִמְדִי וְצַפִּי ותסתכלי, יוֹשֶׁבֶת עֲרוֹעֵר. שַׁאֲלִי נָס וְנִמְלָטָה גברים נסים ונשים נמלטות (מהמלחמה), אִמְרִי: "מַה נִּהְיָתָה ארע במלחמה (בפסוקים הבאים מובאת תשובת הנמלטים)"? כ "הֹבִישׁ מוֹאָב כִּי חַתָּה נשברה. (הילילי) הֵילִילוּ (וזעקי) וּזְעָקוּ. הַגִּידוּ בְאַרְנוֹן כִּי שֻׁדַּד מוֹאָב. כא וּמִשְׁפָּט עונש בָּא אֶל אֶרֶץ הַמִּישֹׁר האיזור המישורי של מואב (כמו בפסוק ח): אֶל חֹלוֹן וְאֶל יַהְצָה וְעַל (מופעת) מֵיפָעַת. כב וְעַל דִּיבוֹן וְעַל נְבוֹ וְעַל בֵּית דִּבְלָתָיִם כנראה היא עלמן דבלתימה. כג וְעַל קִרְיָתַיִם וְעַל בֵּית גָּמוּל וְעַל בֵּית מְעוֹן היא בית בעל מעון. כד וְעַל קְרִיּוֹת וְעַל בָּצְרָה, וְעַל כָּל עָרֵי אֶרֶץ מוֹאָב הָרְחֹקוֹת וְהַקְּרֹבוֹת".
כה נִגְדְּעָה קֶרֶן כוחה (כמו קרן של חיות שנלחמות על ידי ניגוח בקרניהן) מוֹאָב וּזְרֹעוֹ נִשְׁבָּרָה, נְאֻם יְהוָה. כו הַשְׁכִּירֻהוּ השקו אותו יין (קריאה לאויבי מואב שיגרמו למואב שיהיה שיכור ולא יוכל להלחם) כִּי עַל יְהוָה הִגְדִּיל התפאר (מואב חשבו שאלילם עדיף מה'). וְסָפַק וכך ירבה להתייסר מוֹאָב בְּקִיאוֹ כאשר יקיא מרוב יין וְהָיָה לִשְׂחֹק ללעג גַּם הוּא כפי שלעג בעבר על ישראל. כז וְאִם לוֹא לשון שבועה: כי אכן הַשְּׂחֹק הָיָה לְךָ יִשְׂרָאֵל על ישראל, אִם בְּגַנָּבִים למרות שישראל אינם בין פושעים (נמצאה) נִמְצָא. כִּי מִדֵּי דְבָרֶיךָ בּוֹ על ישראל תִּתְנוֹדָד אתה מתנענע בלעג. כח עִזְבוּ עָרִים את עריכם, תושבי מואב וְשִׁכְנוּ בַּסֶּלַע במערות בין סלעים (כדי להתחבא מאויבים) יֹשְׁבֵי מוֹאָב. וִהְיוּ כְיוֹנָה תְּקַנֵּן בְּעֶבְרֵי פִי פָחַת בצידי קצה בור גדול. כט "שָׁמַעְנוּ גְאוֹן דברי אויבי מואב: שמענו את שחצנותו של מוֹאָב, גֵּאֶה מְאֹד, גָּבְהוֹ גובה ליבו וּגְאוֹנוֹ וְגַאֲוָתוֹ וְרֻם לִבּוֹ". ל אֲנִי יָדַעְתִּי, נְאֻם יְהוָה, עֶבְרָתוֹ זעמו על ישראל וְלֹא כֵן ושאיננו כנה, בַּדָּיו בדיותיו, דוברי השקר שלו לֹא כֵן עָשׂוּ לא דיברו בכנות.
לא עַל כֵּן עַל מוֹאָב אֲיֵלִיל איילל וּלְמוֹאָב כֻּלֹּה אֶזְעָק. אֶל על אַנְשֵׁי קִיר־חֶרֶשׂ כרכ, המכונה גם קיר־מואב או קִיר־חֲרָשֶׂת (יתכן שקיר, מלשון "קריה", פירושה: עיר) יֶהְגֶּה ישמיע מואב קול בכי. לב מִבְּכִי יותר מבכי יַעְזֵר העיר יעזר אֶבְכֶּה לָּךְ, הַגֶּפֶן שִׂבְמָה של העיר שבמה, נְטִישֹׁתַיִךְ ענפי גפנך - משל לבני העיר עָבְרוּ יָם לגלות מעבר לים, עַד יָם יַעְזֵר עד הים אליו הוגלו בני יעזר נָגָעוּ. עַל קֵיצֵךְ על יבול התאנים שלך וְעַל בְּצִירֵךְ שֹׁדֵד נָפָל. לג וְנֶאֶסְפָה תחדול שִׂמְחָה וָגִיל מִכַּרְמֶל מאיזורים פוריים וּמֵאֶרֶץ מוֹאָב, וְיַיִן מִיקָבִים הִשְׁבַּתִּי ביטלתי. לֹא יִדְרֹךְ ישמע קולו של דורך ענבים האומר "הֵידָד!" - הֵידָד לֹא הֵידָד קריאת הידד שישמעו לא באמת יבטאו שמחה גדולה. לד מִזַּעֲקַת חֶשְׁבּוֹן עַד אֶלְעָלֵה הנשמעת עד העיר אלעלה, עַד יַהַץ נָתְנוּ קוֹלָם. מִצֹּעַר מהעיר צוער עַד חֹרֹנַיִם עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה והעיר עגלת שלישייה. כִּי גַּם מֵי נִמְרִים מי נמרים הוא שם של נחל ושם של עיר לִמְשַׁמּוֹת לשממות יִהְיוּ. לה וְהִשְׁבַּתִּי לְמוֹאָב, נְאֻם יְהוָה, מַעֲלֶה מקריב קורבן ב- בָמָה וּמַקְטִיר לֵאלֹהָיו.
לו
עַל כֵּן לִבִּי לְמוֹאָב כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה, וְלִבִּי אֶל אַנְשֵׁי קִיר־חֶרֶשׂ כַּחֲלִילִים יֶהֱמֶה - עַל כֵּן על כך ש- יִתְרַת עָשָׂה שארית רכושו אָבָדוּ.
לז
כִּי כָל רֹאשׁ קָרְחָה שערותיו מרוטות מרוב אבל וְכָל זָקָן גְּרֻעָה תגלחת (גולח כאות אבל), עַל כָּל יָדַיִם גְּדֻדֹת שרוטות וְעַל מָתְנַיִם שָׂק.
לח
עַל כָּל גַּגּוֹת מוֹאָב וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה מִסְפֵּד, כִּי שָׁבַרְתִּי אֶת מוֹאָב כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ, נְאֻם יְהוָה.
לט
אֵיךְ חַתָּה נשברה (מואב) - הֵילִילוּ. אֵיךְ הִפְנָה עֹרֶף, מוֹאָב, בּוֹשׁ מתבייש. וְהָיָה מוֹאָב לִשְׂחֹק וְלִמְחִתָּה לשבר מרוב פחד לְכָל סְבִיבָיו.
{ס}
מ כִּי כֹה אָמַר יְהוָה: הִנֵּה הנה האויב כַנֶּשֶׁר יִדְאֶה, וּפָרַשׂ כְּנָפָיו אֶל מוֹאָב. מא נִלְכְּדָה הַקְּרִיּוֹת העיר "קיר" (או אולי הכוונה לכל הערים) וְהַמְּצָדוֹת ערים מבוצרות נִתְפָּשָׂה, וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה כואבת, בצרה, בצירי לידה. מב וְנִשְׁמַד מוֹאָב מֵעָם, כִּי עַל יְהוָה הִגְדִּיל התגאה. מג פַּחַד אסון מפחיד וָפַחַת בור וָפָח מלכודת עָלֶיךָ יבואו עליך יוֹשֵׁב מוֹאָב, נְאֻם יְהוָה: מד (הניס) הַנָּס מִפְּנֵי הַפַּחַד - יִפֹּל אֶל הַפַּחַת, וְהָעֹלֶה מִן הַפַּחַת - יִלָּכֵד בַּפָּח. כִּי אָבִיא אֵלֶיהָ, אֶל מוֹאָב, שְׁנַת פְּקֻדָּתָם עונשם - נְאֻם יְהוָה. מה בְּצֵל חֶשְׁבּוֹן תחת הגנתה של עיר המבצר, חשבון עָמְדוּ מִכֹּחַ מבלי כח, מותשים נָסִים שברחו מערים אחרות. כִּי אֵשׁ יָצָא תצא מֵחֶשְׁבּוֹן וְלֶהָבָה מִבֵּין סִיחוֹן מלוחמי המלך סיחון (המשמש כאן ככינוי למלך האויב העכשווי), וַתֹּאכַל פְּאַת את קצה גבול מוֹאָב וְקָדְקֹד ואת ראשם של בְּנֵי שָׁאוֹן המרעישים (או: הנידונים לשואה, חורבן). מו אוֹי לְךָ מוֹאָב, אָבַד עַם כְּמוֹשׁ, כִּי לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה.
מז
וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת מוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נְאֻם יְהוָה. עַד הֵנָּה מִשְׁפַּט מוֹאָב.
{ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "בְּחֶשְׁבּוֹן, חָשְׁבוּ עָלֶיהָ רָעָה", "מַדְמֵן תִּדֹּמִּי", "תְּנוּ צִיץ לְמוֹאָב כִּי נָצֹא תֵּצֵא" - לשון נופל על לשון
- "פַּחַד וָפַחַת וָפָח... וְהָעֹלֶה מִן הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח..." (מג-מד) - דומה לישעיהו כד, יז-יח, ור' הערה שם לגבי הביטוי "מהפח את הפחת".
- "כִּי גַּם מֵי נִמְרִים לִמְשַׁמּוֹת יִהְיוּ" (לד), "כָל רֹאשׁ קָרְחָה וְכָל זָקָן גְּרֻעָה" (לז) וכן ביטויים נוספים בפרק מופיעים בשינויים קלים במשא ישעיהו על מואב (ישעיהו טו).
"כִּי אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְׁבּוֹן וְלֶהָבָה מִבֵּין סִיחוֹן וַתֹּאכַל פְּאַת מוֹאָב וְקָדְקֹד בְּנֵי שָׁאוֹן. אוֹי לְךָ מוֹאָב, אָבַד עַם כְּמוֹשׁ, כִּי לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה" (מה-מו) - בדומה לבמדבר כא כט: "כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן, לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן, אָכְלָה עָר מוֹאָב, בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן. אוֹי לְךָ מוֹאָב, אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ, נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן". ירמיהו מצטט פסוק מוכר מהתורה, בשינויים קלים: בתורה דובר על התקפת סיחון מלך האמורי על מואב, בה כבש את החלק הצפוני של מואב. כאן מדובר על אויבי מואב בימי ירמיהו שיכבשו את חשבון ומשם ימשיכו להלחם במואב כולה.
